שניים לאחד של מנדי משאיר את המדריד הזו נטולת שער ונמוך בשער במרחק צעד אחד מהרבעים. ראשית, הוא פייס את השפעת אטאלנטה, על ידי גרימת גירוש חמור, ולאחר מכן הוא שחרר את מדריד מבצורתה עם המטרה הכי לא צפויה. בנוף השומם של אלופי הספרדים, אנשי ZZ הם הנפטרים היחידים שמוצאים איון. קריינות וסטטיסטיקה (0-1)
זידאן לא חשב על מנדי כשפתר סודוקו מטרה. הוא התחיל עם התיבה של איסקו, שנראית יותר כמו בנזמה מאשר מריאנו. ההשוואות מגעילות, אבל הצרפתים נבדלים יותר על ידי האגודה מאשר המטרה, מה שיגידו, ואיסקו הוא אגודה או שהוא כלום. כבר כמה זמן שזה השני, מחוץ לקבוצה כי הוא היה מנותק, מלבד פציעות ספציפיות. איכות, לעומת זאת, היא רגע, וזה מה ששחקן מלאגה היה צריך כדי להמציא מסירה לויניסיוס, שהרס את האירוע כשהוא לבד, מול גוליני.
הבעיה של איסקו, ללא קשר למצב הצורה, קצר, הייתה העמדה. הוא הקשר, לא התשע השקרי, אבל לא השחקן ולא מדריד נמצאים שם כדי לבקש את רשימת היין ולהיות מעולה. עם מה שיש, יין שולחן, יש צורך לדחוף מבלי להביט לאחור. גם לספסל, אמר בכבוד לצעירים שמגיעים.
מרווחים מאחור
שחקן מלאגה עבר לאזור עם מעט מקום בתחילת ההתרסקות, שכן קו מרכז אטאלנטה מגן קדימה ומצמצם את המרחב בצורה טובה מאוד. צוות Gasperini ראוי לשבח, שהיה כמו פיצוץ רוקנרול על גונדולה. עם זאת, התרבות של כל הסידן היא שמשתנה, כי איטליה הייתה צריכה לעשות זאת כדי להחזיר את ההיררכיה שלה באירופה מעבר ליובה. זה בדרך.
ההימור של גספריני מטפח מעברים התקפיים, עם מסלולים ארוכים והרבה כדורגלנים בשלושת הרבעים, שבהם מתקבלות ההחלטות הקטלניות באמת. עם זאת, יש לזה סיכונים: המרחבים שנותרו מאחור. טעות היא סכנה קרובה. אני עובר. מפת הדרכים של גספריני היטשטשה מוקדם מדי כאשר מנדי קיבל את העליונה לנצל את המהירות שלו. פרוילר הוריד אותו והשופט סטילר לא היסס להראות לשחקן אטאלנטה את הכרטיס האדום.
ההחלטה הייתה חמורה מאחר וקשה היה לקבוע שמדובר בסיכוי ברור מאוד להבקיע, אבל ההנפה הייתה בלתי ניתנת לערעור. ה-VAR לא נכנס, כי הפעולות הללו תואמות את הפרשנות של השופט. זה היה דומה לזה שעלה למיליטאו בגירוש מול לבאנטה, בולדבבאס, גם כן במחלוקת. אז עם פחות רצונות מצד המגן, אבל עם קצת יותר אנכיות. השופט קובע, תרצה או לא.
מדריד הגיבה באינטנסיביות לקצב המשחק הגבוה שהציעה אטאלנטה, שתוקפת כאילו היא עושה את זה בגלים, אבל הגירוש חיכך את התדירות, אם כי לא את השאיפות. לנחיתות נוספה, לאחר חצי שעה, הפציעה של אחד מחלקיו המרכזיים בהתקפה, זפאטה. שחקן סביליה לשעבר, מיוריאל, נאלץ להתרבות ולמרות פריסתו, הוא נאלץ לעזוב את המגרש בזמן, מותש.
גספריני הרכיב מחדש את קבוצתו לאחר ההרחקה ב-3-4-2, אך מבלי לשנות את תנועותיו בפריסה. השינוי היה ביוזמה, שמאותו רגע תתאים למדריד, כשקסמירו בכל מקום, חסינת אש, מה שאפשר למודריץ' לעשות צעד קדימה, שהיה לו שני הזדמנויות, לפני ואחרי ההפסקה. איסקו, ויניסיוס, ובמיוחד, קאסמירו, שהזריקה שלו מטווח אפס גוליני הוציא עם החזה שלו, לקחו את אטאלנטה לקיר בתום התקופה הראשונה, אבל בלי לפגוע במהפך החסד.
בלי ניצוץ, בלי תעוזה
היה ברור שהמחצית השנייה הולכת להיות המשכיות, כשהנבחרת האיטלקית נסוגה יותר באזור שלה כשאין לה שליטה, מה שהיה אמור להיות רוב הזמן. בנחיל, מדריד הייתה צריכה להגביר את האגרוף, אז ZZ קרא למריאנו. לא היה הרבה יותר. ויניסיוס היה זה שהוקרב. הברזילאי היה פעיל, נוצץ יותר מאשר החלטי. כשזה יכול להיות, הכדור שלו עבר דרך הגג.
בלהקה הנגדית, לאסנסיו חסרו אלכסונים נועזים פנימה. האיים הבלאריים צריכים להישבר כדי להפוך לנושה של האוצר שהוא הימין של מדריד. בסופו של דבר הוא ישב בזמן שהוגו דורו ואריבאס קפצו כדי להעניק אוויר למדריד. את השאר נתן לו מנדי, ומצא את משל ההישרדות מחוץ לאזור. החזרה מחכה לאטלנטה עם קבר פתוח וללא קאסמירו, אבל עם אוצר לכוד בברגמו אנטי צלילה.
