בסידני השעה 9:00 בערב ולאחר שסיימה את צילומי המחזמר כרמן עם חברתה ושכנתה האוסטרלית אלזה פטקי רוסי דה פלמה פלמה דה מיורקה 1964 משתתפת בתקשורת דרך זום. הוא עושה את זה כדי לקדם מיני-סדרה "ציפורים קטנות בשמיים" המבוססת על הסיפורים האירוטיים של אנאיס נין, שם דה פלמה מגלמת את הרוזנת מנטרקס הרפתנית והמניפולטיבית, ואשר סטארזפליי מציגה לראשונה ביום ראשון הקרוב.
בעיצומה של מגיפת הקורונה, לאמנית הכי בינלאומית בספרד יש בין הפרויקטים הרבים שלה את העיבוד האמור לעיל לאופרה של ביזה, בעלה של ביזה, תוכנית הבכורה של בנימין מילפייד, בנג'מין מילפייד, מספר סרטים ומיני-סדרה בביתו השני, צרפת, הסדרה סניור תן לי סבלנות מאת Atresmedia ו- Once upon a time But not more on Netflix בנוסף לסרט הבא של פדרו אלמודובר אמהות מקבילות. המפתח להצלחה שלך אינו מציב גבולות.
קודם כל, מה משך אותך לציפורים קטנות ולאופי שלך, המנטרקס הרוזנת?
מאוד אהבתי שזה נכתב בבימוי והפקה של נשים. ומבוסס על סיפוריה של אנאיס נין, שקראתי כשהייתי מאוד צעיר ואשר פתחו חלונות רבים של מיניות ושל חופש להיות אישה ושל גילוי עצמי. נמשכתי גם לעובדה שזה התרחש בטנג'יר ההיא של שנות ה-50. ולגבי הרוזנת, מה שאני הכי אוהב זה הארון שלה כי יש לה שמלות וכובעים מאוד חמודים. לאישיותה, כפי שניתן לצפות, אין שום קשר אלי כי היא רעה מאוד, מאוד מניפולטיבית ומאוד פוגעת בכוחה.
אנאיס נין כתבה את 'ציפורים קטנות', הסיפורים שציפורים קטנות בהשראתם, בשנות הארבעים. מה חתרני בסיפור ההתעוררות המינית וחיפוש החופש של לוסי סאבאג', הגיבורה הצעירה, ב-1940? ובכן, נראה שזה עדיין חתרני באותה מידה, נכון? הייתי צריך לקרוא אותם מחדש אבל אני חושב שהם עדיין עדכניים מאוד. ואני חושב שעם הדמות של ג'ונו טמפל אתה יכול להרגיש מזוהה על ידי האופן שבו הבעל, החברה והוריה מתנים אותה כאשר מה שהיא רוצה זה לגלות את עצמה ולהיות מאושרת.
במובן הזה, וכפי שציינת קודם, למה חשוב לך שמאחורי המצלמות את הצוות מובילים התסריטאית סופיה אל-מריה והבמאית סטייסי פאסון?
אתה לא רוצה, יש רגישות מיוחדת דרך לספר. אני לא אוהב להבדיל בין המינים כי כישרון הוא כישרון בין אם זה גבר או אישה. אבל יש גם היגיון מוחץ והוא שגברים יכתבו על דברים שמוכרים להם שכן לגברים ולנשים יש עולם אחר להיות נשים. ואני חושב שזה טוב שנשים מתחילות להיות גיבורות של הסיפור שלנו ושאף אחד לא כותב את זה בשבילנו.
מיניות ובעיקר תשוקה נשית עדיין נדירים באודיו-ויזואל?
לפני זמן מה אמר לי עיתונאי צרפתי שהדמות שלי מאוד פעילה מבחינה מינית ושלא נראה לי שיש ביקורת על זה. ליבידו זה דבר נהדר. מה שלא ראוי לשבח הוא איך הוא משיג את מטרותיו המיניות על ידי סחיטה, מפחיד, איום. אולי אנחנו לא רגילים לראות נשים פעילות מינית, עצמאיות וחזקות. אבל באופן אישי, כל חיי היו להעז ומעולם לא ביקשתי רשות לעשות משהו שחשבתי שייך לי. אם הזכויות שלי הן שלי, אני לא אבקש אותן, אני אממש אותן. כרגע היא מקליטה באוסטרליה, מציגה הפקה בריטית, ועומדת להוציא כמה כותרים בצרפת, שם גם עוטרה במדליה של קצין מסדר האמנויות והאותיות. ברור שגם אתה עובד כאן, אבל האם אתה מרגיש מוערך יותר בחו"ל מאשר בספרד?
אני לא מאוד לאומי. יהיה לי קשה לומר שאני ספרדי. קשה לי לומר שאני אירופאי. הכי הרבה שאני יכול להגיד אם הם דוחפים אותי להגדיר את עצמי זה שאני מרגיש את הים התיכון. אבל יש לי גם דם באסקי ואסטורי, איתו אני גם קנטברי. אבא שלי כילד אמר לי 'אתה בכל העולם' והאמנתי בזה. אני מרגיש כמו אזרח העולם ועכשיו, כשאני באנטיפודים, זה נראה כמו כוכב אחר ואני מרגיש בבית, כי אני גם מרגיש אוסטרלי.
לאן שאני הולך, אני משתלב עם המקום טוב מאוד. ואני תמיד אומר שאני רק מאמין שגיאופוליטיקה של גבולות גסטרונומיים לא מעניינת אותי בכלל. ואף אחד לא הגיע ממאדים, כולנו מכוכב הלכת כדור הארץ. העובדה היא שבעיצומה של מגיפה ולמעלה מחמישים, אתה חווה רגע של התפרצות לידה בזמן ששחקניות רבות מדווחות שבגיל הזה הן כמעט לא מקבלות הצעות.
אני גם לא מאמין בגבולות הגיל לטוב ולרע. בגיל 20 הייתי כמו בן 40 חייתי את גיל ההתבגרות בשנות ה-30 לחיי עכשיו אני בן 56 ואני בשנות העשרים לחיי, צעיר מאוד. אני לא נכנס ללוקר אני פנוי מדי. אם אתה מגדיר את עצמך אתה מגביל את עצמך ואני עצמי אפילו לא יודע מי אני. גם אני לא שחקנית. אני אמנית שעובדת כשחקנית, אבל אין לי את החיים האמנותיים שלי כפופים למשחק אז כאמן אני חי את מה שמגיע. יש לי מזל שלא חסרה לי עבודה אבל אני תמיד מנסה לשים את הלב בזה.
